אנחנו עכשיו לקראת סוף הלימודים של תואר שני, ואם ניזכר בכך שלפני שנה וארבעה חודשים היינו רק בהתחלה והתחלנו עם הבלוג.
בהתחלה, כתיבת הבלוג בשבילי הייתה משימה קשה שאי אפשר לתאר, לא ידעתי מה לכתוב ועל איזה נושא, מה כן קשור ומה לא, האם זה יעניין את הקוראים או שזה סתם. כל הבלבול והלחץ הועבר דרך כתיבת הפוסט הראשון בבלוג שזה היה רק התחלה!
עכשיו אנחנו לקראת הסוף וזהו פוסט הסיום של התואר והבלוג בעצמו, שדרכו אני יכולה לספר לכן מה באמת עברתי בשנה וחצי הזו.
כשהתחלתי את הלימודים הייתי חסרת אונים במלוא המילה, לא הבנתי אם אני בתחום הנכון או שאני סתם נכנסתי לתקשוב למרות שכן ההתעניינות שלי להיות מורה הייתה ועדיין קיימת. אמרתי למה אני צריכה את זה ואת כל כאב הראש, כל זה נבע מאי התנסותי בנושא עצמו ועד כמה הוא משפיע על כל מערכת החינוך מהילד עד ההורה! אני בתפקידי עדיין לא מורה, לכן כל זה היה מוזר לי ולא ברור כל כך, אך עם כל התמיכה שהייתה בקבוצה המקסימה שלנו ותמיכת כל המרצים וספציפית דר' גילה שליוותה אותנו לכל הדרך, הצלחתי וכן אני עוברת והולכת לשלב הבא.
בתורי כסטודנטית עם תואר שני בתקשוב בחינוך, אני רוצה להוכיח את עצמי ולהיכנס למערכת החינוך כדי שנוכל להוביל לשינוי בחינוך שכבר החלו לעבוד עליו מזמן אך עדיין אינו מתממש בדיוק! ההתחלה תהיה לא דרך הילדים עצמם אלא דרך המורים הכן מעוניינים להוביל את החינוך ולעשות שינוי ענקי שייתן למערכת החינוך של ישראל לגדול ולפרוח עם התוצאות הטובות ביותר מבחינת הבניית הידע אצל כל תלמיד בנפרד.
דרך הבלוג עצמו ידעתי איך להתבטא ותת לאחרים להבין את אמירותיי ובנוסף הרחבתי את הידע אצלי עם כל פוסט ופוסט בנפרד.
לכן פוסט מסכם זה לא אומר שזו הפעם האחרונה שבה אני אכתוב בבלוג, אך כשתהיה לי התנסות יותר בנושא ואשתלב במערכת החינוך, אני אספר על כל שלב ושלב בו אני נמצאת ועל כל כלי הנחשב ככלי מהותי לחינוך שבו אשתף את האחרים.
לסיום, כל סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר, שכאן אני אתחיל את הדרך החדשה שלי אחרי כל המידע שצברתי מלימודיי ואתחיל להתעסק במשהו שאני כן אוהבת ומוכנה לתת הכל בשביל לעשות כל שינוי!
