עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה
מאמר זה חושף את מקורות הסטנדרטים מאז שנות השמונים כפי שהתפשטה במדינות רבות.
הוא מצביע על המחיר הפדגוגי הגבוה שמערכת החינוך משלמת כתוצאה ממיסוד הסטנדרטים וטוען כי מדיניות הסטנדרטים צריכה לקחת בחשבון משתנים כמו תרבות כולל חברות מהגרים המפוזרות בכל מדינה.
אם בעבר החינוך היה מיועד לאליטא של החברה ולא לכלל האוכלוסייה , הרי שלא כן בעידן המודרני. הרחבת החינוך עוררה דילמות חדשות שהיה צורך להתיחס אליהן –
איך לספק חינוך איכותי , קיום חברה שוויונית, תמיכה בהפרדה גזעית, הזרמת תקציבים בעידן של התרחבות ההשכלה, (הכוונה בהתרחבות ההשכלה לכך שההשכלה הפכה להיות נחלת ההמון ולא רק המיעוט –האיליטא). מהפכה זו של חינוך שוויוני לכולם עשתה שינוי גדול מאוד ונתנה הזדמנות לכל ילדים ממצבים סוציואקונומיים שונים מהנמוך ביותר להכי גבוה להגיד למערכת החינוך וללמוד באותה צורה של אחרים. מאז, ההישגים הלימודיים ירדו גם בישראל וארה"ב ובנוסף באוסטרליה. לאחר מכן המדינות התחילו לחפש דרכים כדי להעלות את ההישגים הלימודיים , שמתוך דרכים אלו הציעו שיהיו 3 מקצועות ליבה המשותפים לכולם ויראו שבתי הספר מכינים את התלמידים לתפקוד המיטבי בחברה ובנוסף לכך מיסדו תהליכי הערכה ומדידה שדרכם טענו שזה יגרום לשיפור בחינוך. אך השאלה שנשאלת פה היא האם באמת הערכות ומדידות אלו יגרמו לשיפור בחינוך או שהם רק יעשו יותר גרוע? לפי דעתי למרות שאני עדיין לא בתחום, שמדידות אלו השוויוניות ביו כולם יפגעו בקבוצות החלשות יותר לעומת הקבוצות החזקות. לאורך כל השנים עד עכשיו יש את הוויכוחים בכך שלא ניתן להרחיב ולהנגיש את ההשכלה לכלל האוכלוסייה ובה בעת לשמור על רמתה ואיכותה. לכן הקונפליקט בין מצוינות לבין איכות והנגשה ניתן לפתרון עי גשר הסטנדרטים.
איכות החינוך נשענת על תחרות בין בתי ספר, בין תלמידים. תחרות מוציאה את המיטב מן האדם.
תחרות מובילה לעבודה קשה ולמצוינות. לכן צריך לתת הזדמנות לכל ילד בנפרד בלי לכוון אותו מה לעשות ולמדוד
אותו לפי מדידות שוות לכולם, אלא לפי יכולת כל אחד בנפרד ובנוסף לא ניתן למדוד את המורה או מחנך הכיתה לפי ההישגים של תלמידיו במבחנים אלא לראות את התקדמות הילד משלב לשלב ולעקוב אחריו ולא למדוד אותו לפי ציון ובנוסף את המורה שהוא הכי הרבה משקיע ועובד קשה ובסוף מעריכים אותו לפי ציוני הילדים היכולים להיות שונים מכיוון שהיכולות של כל אחד ואחר הם שונות.
אותו לפי מדידות שוות לכולם, אלא לפי יכולת כל אחד בנפרד ובנוסף לא ניתן למדוד את המורה או מחנך הכיתה לפי ההישגים של תלמידיו במבחנים אלא לראות את התקדמות הילד משלב לשלב ולעקוב אחריו ולא למדוד אותו לפי ציון ובנוסף את המורה שהוא הכי הרבה משקיע ועובד קשה ובסוף מעריכים אותו לפי ציוני הילדים היכולים להיות שונים מכיוון שהיכולות של כל אחד ואחר הם שונות.
