מאמרו של, פרופ' עמי וולנסקי
מדינת ישראל מורכבת מכמה וכמה גזעים, שהשונות ביניהם מובילה לפערים אדירים בתוך המדינה. מערכת החינוך בישראל מתמודדת עם פערים אלו, מבחינה כלכלית, שונות חברתית ועמידה בהישגים. וולנסקי מתייחס במאמר לבעיות החינוך כאתגרים להתמודדות, והציג חמישה אתגרים:
1- היעדר ביקוש למקצוע ההוראה, הפגיעה במעמדו של המורה.
2- בחירה ברורה של אסטרטגיה פדגוגית.
3- תוכניות לימודים המאירות פנים בעיקר לחציון העליון של האוכלוסייה.
4- תמיכה ועזרה לקבוצה החרדית בנוסף ללימודי חול והשתלבותם בשוק העבודה.
5- בניית תקציב מיוחד בתחום החינוך שייתן מענה לאתגרים הניצבים בפני המערכת.
כל בעיות "אתגרים" אלו הן כן בעיות הפוגעות במערכת החינוך בישראל. זה מתחיל מהדבר הכי פשוט וממשיך הלאה: פגיעה במעמדו של המורה, הרי המורה הוא זה שיוביל לשינוי היחיד אם יעריכו אותו בבית ספר וייתנו לו את המעמד שמגיע לו ויהיה אמון בין הבית ספר עצמו, מנהל, מורים, ילדים והורים כל בעיות אלו יתחילו להיפתר. כמו שהוצג במאמר שעבר של ניהול עצמי לבתי הספר, זה שלב נוסף היכול לעזור למערכת החינוך לצמוח ולגדול, שכל בית ספר יידע את החולשות והחוזקות שיש בו וינהל אותו בעצמו ובמו ידיו ולא לתת לכוחות הצנטריפטליים לנהל אותו.
לסיכום, אם כל איש חינוך החושב שהוא כן יכול להוביל לשינוי ויעזור למערכת החינוך להיות מאחת מערכות החינוך הטובות בעולם, יתחיל להילחם כדי לשרוד במאבק זה כדי להמשיך בדרך שונה המצליחה ותהיה לנו סמל לצמיחה.
ביבליוגרפיה: וולנסקי, ע' (2010). מערכת החינוך של ישראל מתוך פאוור ק. (עורך) אינציקלופדיה בין-לאומית לחינוך, אלסוייר, אוקספורד
