סטנדרטים והדילמות במערכת החינוך

 עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה

מאמר זה חושף את מקורות הסטנדרטים מאז שנות השמונים כפי שהתפשטה במדינות רבות.

הוא מצביע על המחיר הפדגוגי הגבוה שמערכת החינוך משלמת כתוצאה ממיסוד הסטנדרטים וטוען כי מדיניות הסטנדרטים צריכה לקחת בחשבון משתנים כמו תרבות כולל חברות מהגרים המפוזרות בכל מדינה.

אם בעבר החינוך היה מיועד לאליטא של החברה ולא לכלל האוכלוסייה , הרי שלא כן בעידן המודרני. הרחבת החינוך עוררה דילמות חדשות שהיה צורך להתיחס אליהן –

איך לספק חינוך איכותי , קיום חברה שוויונית, תמיכה בהפרדה גזעית, הזרמת תקציבים בעידן של התרחבות ההשכלה, (הכוונה בהתרחבות ההשכלה לכך שההשכלה הפכה להיות נחלת ההמון ולא רק המיעוט –האיליטא). מהפכה זו של חינוך שוויוני לכולם עשתה שינוי גדול מאוד ונתנה הזדמנות לכל ילדים ממצבים סוציואקונומיים שונים מהנמוך ביותר להכי גבוה להגיד למערכת החינוך וללמוד באותה צורה של אחרים. מאז, ההישגים הלימודיים ירדו גם בישראל וארה"ב ובנוסף באוסטרליה. לאחר מכן המדינות התחילו לחפש דרכים כדי להעלות את ההישגים הלימודיים , שמתוך דרכים אלו הציעו שיהיו 3 מקצועות ליבה המשותפים לכולם ויראו שבתי הספר מכינים את התלמידים לתפקוד המיטבי בחברה ובנוסף לכך מיסדו תהליכי הערכה ומדידה שדרכם טענו שזה יגרום לשיפור בחינוך. אך השאלה שנשאלת פה היא האם באמת הערכות ומדידות אלו יגרמו לשיפור בחינוך או שהם רק יעשו יותר גרוע? לפי דעתי למרות שאני עדיין לא בתחום, שמדידות אלו השוויוניות ביו כולם יפגעו בקבוצות החלשות יותר לעומת הקבוצות החזקות. לאורך כל השנים עד עכשיו יש את הוויכוחים בכך שלא ניתן להרחיב ולהנגיש את ההשכלה לכלל האוכלוסייה ובה בעת לשמור על רמתה ואיכותה. לכן הקונפליקט בין מצוינות לבין איכות והנגשה ניתן לפתרון עי גשר הסטנדרטים.

איכות החינוך נשענת על תחרות בין בתי ספר, בין תלמידים. תחרות מוציאה את המיטב מן האדם.     

   תחרות מובילה לעבודה קשה ולמצוינות. לכן צריך לתת הזדמנות לכל ילד בנפרד בלי לכוון אותו מה לעשות ולמדוד
 אותו לפי מדידות שוות לכולם, אלא לפי יכולת כל אחד בנפרד ובנוסף לא ניתן למדוד את המורה או מחנך הכיתה לפי ההישגים של תלמידיו במבחנים אלא לראות את התקדמות הילד משלב לשלב ולעקוב אחריו ולא למדוד אותו לפי ציון ובנוסף את המורה שהוא הכי הרבה משקיע ועובד קשה ובסוף מעריכים אותו לפי ציוני הילדים היכולים להיות שונים מכיוון שהיכולות של כל אחד ואחר הם שונות.

ניתןח משחק ממוחשב

בקורס שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים של פרופ' מיקי רונן התבקשנו לנתח משחק לימודי הנקרא ג'אנק על פי הטקסונומיה של מלון Lepper, M. R. &. Malone, T. W.(1987). הוא דיבר על המוטיבציה הפנימית ויעילות לימודית והשגת המטרות במשחקים.

מניתוח של המשחק ג'אנק נעשה שימוש במוטיבציה האישית והבין אישית של מלון. הוא דיבר על 4 חלקים מרכזיים בטקסונומיה שלו: החלק הראשון זה האתגר, אם אין אתגר לא ירצו להישאר התלמידים- זה נעשה בדרך של שמירת רמת הקושי של המשתמש. חלק זה מורכב מכל מיני חלקים: 1. המטרות ,שהן צריכות להיות ברורות וקבועות – וזה כן נמצא בניתוח המשחק כך שהלומד מבין מה עליו לעשות ובנוסף יש פרופסור שכל כמה דקות הוא מופיע ונותן הוראות. 2. תוצאות אי ודאיות, שתמיד צריך לשמור על שינוי וצריך תמיד לתת חיזוק של הדימוי העצמי – 70% הצלחה כדי ליצור תחושת הצלחה שזה בא על ידי ביטוי דרך דרגת קושי משתנה. במשחק הג'אנק אין דרגות קושי, צריך להסתובב במפה כדי להגיע למעבדה ובנוסף גם קיימת אקראיות במשחק שהתכנים משלבים באופן ספונטני ואינם גורמים להצלחה להיות באקראיות.

3. משוב, שהינו עוזר לשפר את הביצועים וצריך להיות ברור בקשר למטרות שזה כן מופיע במשחק הג'אנק אך משוב זה אינו נותן תחושת הצלחה, כי כשעונים על תשובה נכונה מופיעה אות P  וכשעונים תשובה לא נכונה מופיע אות X.

4. סקרנות חושית וקוגניטיבית, יש שימוש באמצעים אורקוליים המסיחים את הדעת מהמטרות הלימודיות של המשחק כמו שהדמות של הפרופסור מופיעה כל כמה זמן ללא צורך ומסיחה את דעתנו.

החלק השני זה השליטה, הגברת תחושת שליטת הלומד על הסביבה. שבה יש את התלות, תגובת המערכת תלויה בפעולות הלומד, שאם כן הוא הצליח הוא צובר נקודות. בחירה, שבה יש אופציות לבחירה לפי הרצון של הלומד אך במשחק הזה אין אופציה זו. עוצמה, תגובה חזקה לפעולת המשתמש כאשר הוא טועה מעל 3 פעמים מוציאים אותו מהמשחק.

החלק השלישי על פי מילון הוא: דמיון פנימי וחיצוני, המסגרת של משחק זה לא ניתן להתאימה על תוכן אחר לכן הדמיון במשחק זה הינו פנימי. היבטים ריגושיים, אוכלוסיית היעד תזדהה עם המשחק הזה ועולם הדמיון. היבטים קוגניטיביים, אנלוגיה וקשרים מספקים עם התכנים הלימודיים כך שיש קשר במשחק לתוכן של איכות הסביבה, ולבסוף משחק זה מספק תחושת הצלחה כאשר כל המטרות כן הושגו.

 קישור למאמר של מלון

קישור למשחק
 

ארגון, שוק וקהילה - תומס ג' סרג'ובני

בקורס סוגיות במדיניות החינוך נחשפנו לקריאת המאמר של תומס ג'סרג'ובני " ארגון שוק וקהילה – האסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר".

על פי המאמר, מציג תומס ג' סרג'ובני שלוש אסטרטגיות המקדמים כיום במטרה לחולל שינוי בבית ספר והן: ארגון, שוק וקהילה. אסטרטגיות אלו מצטיינות בנקודות עוצמה שונות, כך שלטענתו כי אסטרטגיית הקהילה הינה טובה להשגת שינויים עמוקים בליבת הבית ספר ולעומת זאת אסטרטגיית השוק משמשת לשינויים קצרי טווח בבית ספר. בנוסף, הוא מוסיף כי מרבית השינויים שמתרחשים במבנים ובהסדרים בית - ספריים, מעטים מהם יכולים להיחשב כשינויים עמוקים. במילים אחרות הוא התכוון ששינו עמוק דורש כינון מחודש של נופי החשיבה האישיים והקיבוציים בקשר להוראה. כך שנופי חשיבה אלו הם המסגרות המחשבתיות המובלעות שבאמצעותן אנו משווים לעצמנו את מציאות החינוך הבית ספרי ואת מקומנו בו. כדי לחולל שינוי בבית ספר זה תלוי בדרך שבה סוכני השינוי מבינים את טבען של הישויות המאורגנות הקרויות בבית ספר ואת טבע האדם עצמו. לכן רוב סוכני השינוי רואים בבית ספר ארגון פורמלי שיש לו מאפיינים ותכונות כמו לארגון פורמלי אחר, כמו במגזר העסקי המשתמש באסטרטגיות של מנהיגות, מוטיבציה, ארגון ונשיאה באחריות ובמגזרים אחרים בחברה. כדי לחולל שינוי זה צריך להשתמש בכל מיני כוחות והן: הכוח הבירוקרטי, אישי, השוק, המקצועי, התרבותי והדמוקרטי. כדי שיתחולל שינוי עמוק על ידי הכוחות שנזכרו , צריך שהאסטרטגיות ישפיעו על משתני התיווך המרכזיים , לכן הכוחות שמשפיעות על משתני התיווך הן המקצועיים, תרבותיים ודמוקרטים מכיוון שהם קשורים בקשר הדוק עם משתני התיווך. לעומת זאת הכוחות הבירוקרטים, אישיים והשוק הם כן גורמים לשינוי בבית ספר אך אינם קשורים בקשר הדוק עם משתני התיווך ולא יחוללו שינוי עמוק. בנוסף לכך הוא הוסיף כי פיתוח מורים ומעורבותם בבית ספר משחק תפקיד בשינוי ויכול להשפיע על משתני התיווך המרכזיים. למרות שאני עדיין לא מורה ולא יודעת בדיוק מה הולך בבתי הספר, אך לפי דעתי שלמורה יש תפקיד מאוד גדול לחולל שינוי בבית ספר או כדי להתחיל ולחשוב בשינוי מלכתחילה. כדי שהמורה ישקיע בתלמידים ובבית ספר כמובן הוא רוצה תמורה בשביל זה המתחילה בהערכה של כל מורה ומה הוא עושה בבית ספר וכמה הוא משקיע ומסתיימת בתמורת הכסף שהוא מקבל. כפי מה שהבנתי שבאופק חדש הורידו את שעת שכר המורה מ- 45 ל- 25 והוסיפו להם שעות עבודה נוספות. שינוי זה מוריד את המוטיבציה של המורה להשקיע בכל דבר הקשור בבית ספר , לכן כדי לחולל שינוי צריך שזה יתחיל בהערכת כל מורה ולהתחשב בכל אחד שבא וכן רוצה להתאמץ ולעשות כמה שאפשר כדי להוביל לתוצאות טובות. לכן המורים הם כן משחקים במשחק השינוי אך כל עוד והם מקבלים את מה שהם רוצים לקבל.

כדי להצליח ויחולל שינוי בבית ספר צריך לתפוש אותו כ"קהילה", המבוסס על הנחות אופטימיות, המאמינים כי בנסיבות הנכונות יחליטו המורים את ההחלטות הנכונות. כשנותנים למורים את ההזדמנות והתמיכה הדרושות והקשרים הנחוצים עם עמיתים למקצוע, יחליטו מורים החלטות שישפרו את בית הספר בכל הקשור להוראה ולמידה. הרעיון פה שצריך לשלב תלמידים, הורים ומנהלים ולראות אותם כעמיתים המגדירות בית הספר כקהילה דמוקרטית שתחולל מהפכה בתאוריה ובפרקטיקה של השינוי. לכן לפי דעתי שכדי להגיע  למצב של שינוי ולהחשיב את הבית ספר כקהילתי, צריך שהכל יתחיל ממנהל הבית ספר מכיוון שהוא נחשב לבן אדם בעל העוצמה הגבוהה ביותר כדי לעשות שינוי כלשהו ולאחר מכן יועבר למורים ויהיה לכל מורה את הרצון להמשיך ולעשות שינוי זה ואז ימשיך עם ההורים והתלמידים.  

מקור:
Sergiovanni, T.J.2001. Organizatin, Market and Community as Strategies for change: What Work Best for Deep Changes in Schools. In Hargreaves, A. et al. (Ed).  Intenational Handbook of Educational Change. Pp. 291-315.

שוב חוזרות הרפורמות

במסגרת הלימודים, ניתנה לנו משימה לכל תקופה מסויימת לקרוא על מאמרים אוניברסאליים הקשורים למערכת החינוך, ועד כמה ניתן לשפרה.

השבוע מדובר על מאמרו של לארי קיובן הנקרא "שוב ושוב חוזרת הרפורמה"

במאמרו של לארי קיובן , הוא מציג את חזרתן של הרפורמות הבית ספריות ודיבר על גישת המורה במרכז. שבגישה זו הם מצפים מהמורה להרצות בפני כל הכיתה ושמים את התלמיד בצד, אך חלו בהמשך שינויים ששמו את הדגש על הילד שהוא במרכז ושבית הספר יהיה ממוקד בילד ולא במורה. אך מה שניתן לראות בבתי הספר של היום, שישנם הרבה מורים לא מוכנים לתת לילד להיות במרכז ולא הולכים לפי תוכנית התקשוב הלאומית שמטרתה להתאים את מערכת החינוך למאה ה- 21 ולהבין שהילדים של היום הם לא מהדור הקודם , הם יותר סקרניים ואקטיביים ואוהבים שינויים.

רפורמה אחרת שהוצגה היא התכנית האקדמית והתכנית המעשית שבה נמצאת הדילמה של הוראת נושאים אקדמיים המשקפים ערכים ליברליים לכל התלמידים להוראת שילוב נושאים טכניים שישקפו עתידים שונים בשוק העבודה. לתלמידים היום יש יכולות שונות אחד מהשני שבכך אין צורך לכפות על כולם ללמוד את אותה תוכנית אקדמית. בשנים הקודמות  תוכנית הלימודים האקדמית הייתה מסורתית ולא לפי היכולות השונות של כל תלמיד, אך כיום זה גם עדיין קיים בחלקי הבתי ספר . בבתי ספר שבהם ישנה הטמעה של תוכנית התקשוב הלאומית ומתאימים את מערכת החינוך לפי המאה ה-21 , הם מתחשבים יותר בתלמיד ונותנים לו את האפשרות להחליט על איזה מקצועות ללכת לפי היכולות שלו, לכן מאוד חשוב למורים ומנהלי בתי ספר תהיה להם מחשבה פרוגרסיבית לפי הדור של היום.

בנוסף לכך, הרפורמה השלישית שדיברו עליה היא ריכוז וביזור של הסמכות, היום רוב בתי הספר מנהלים את עצמם בידם , אך תמיד יש מתח בכך שהאם הבית ספר הוא מנהל את עצמו לפי הדרישות של הסביבה או לפי מה שמערכת החינוך קובעת , לפי אמירתו של קיובן " את המתח המתמיד בין הערכים הטבועים בתפיסות הריכוזיות לבין הערכים הטבועים בתפיסות הביזוריות של ניהול בתי הספר ".  לכן קיובן נותן הסברים לכל שינויים אלו, יש כאלה שבחרו מדיניות לפי המגזר העסקי שהם רואים בו מגזר יעיל לחיקוי הבית ספר ויש כאלה הטוענים כי הן חוזרות משום שקובעי מדיניות משתמשים באנלוגיות היסטוריות גרועות ומסיקים מסקנות שגויות מן העבר  ויש כאלה שנותנים הסבר רציונלי הנשען על שני דימויים: המטוטלת והמחזוריות.

ובסוף יש כאלה שהתייחסו לכך שהסוגיות המופיעות מחדש הן סוגיות ערכיות ופוליטיות, ומפה נובעת הדילמה לבין קובעי מדיניות לבין קבוצות אינטרסים. כאשר דחף רפורמי מתעורר, גואה בחברה בכללותה ואז שוטף את בתי הספר, הערכים הסותרים הקבורים עמוק בבתי הספר זוכים אף הם לתשומת לב. לכן פה החלק הפוליטי משחק את תפקידו, שכל פעם יש פוליטיקאי חדש יש לו שאיפות להיות מוצלח והכי טוב והוא רוצה להוכיח את עצמו ויוצר שינוי נוסף.

מקור של המאמר:

קיובן, לארי. "שוב ושוב חוזרת הרפורמה". בתוך: פישר גל וניר אריאלי ( עורכים) שינוי ושיפור במערכות חינוך. מכון ברנקו וייס, מכון אבני ראשה

פרדיגמה מתקדמת בבית הספר - סוזן סמל

במאמר של סוסן סמל הנקרא " A progressive paradigm" מתאר בית ספר הנהנה מזרם יציב של תלמידים שהוריהם מחפשים חווית חינוך אחרת מהחינוך המסורתי. במאמר של סוזן סמל מתואר חזון הבית ספר שהינו ממשיך את הפילוסופיה והפדגוגיה שפותחה על ידי קרולין פראט, ובנוי על תכונית לימודים חיה, משלבת משחק ועבודה . אך יחד עם זאת ביה"ס נשאר מודע להיות  מחנך ילדים שיחיו במאה ה 21. הסיפר של ביהס מראה ביהס מתפתח שעדיין רוצה לשמר את  שורשיו המתפתחים ועובד לשימור הפילוסופיה תכונית הלימודים והפדגוגיה.

הוא מדגיש את ההתייחסות לילד ולצרכיו במרכז, הילדים ילמדו תוך כדי הבנת הסביבה הטבעית שלהם, כל ילד מתקדם בקצב האישי שלו. החזון של פראט מבוסס על פי התיאוריה של ג'ון דיואי שהילד צריך ללמוד דרך חוויה והתנסות, לדוגמא: היא רצתה שהמשחק יכול לגרום להבנת הסביבה של הילד, שדרכו ניתן ללמוד כיצד לנהל משא ומתן, להבין איך מצבים בחיים קורים ואיך אנשים חיים יחד.

פראט טענה שערכו העיקרי של בית הספר חייב להיות להפוך אנשים שיכולים לחשוב ביעילות ולהיות יצרניים, ושבעתיד יוכלו להפוך את העולם ליותר טוב מזה שהם חיים בו.

מצד שני היחס של פראט לצוות שלה ולמורים היה מאוד אכזרי בעיניי כך שהיא הייתה נותנת הרגשה למורים שהם לא שותפים לתהליך המשותף של בית הספר.

בנוסף לכך, פראט ראתה בביה"ס חברה עצמאית דמוקרטית המספקת את צרכיה, כמודל לעתיד, ומפה נוצרת הבעיה של החינוך בישראל בכך שהחינוך הדמוקרטי מאפשר ללומד בחירה ללמוד בדרך הנוחה והמתאימה לו אך מצד אחר גם צריכים להיות כללים ברורים בבית ספר ף ולא שכל אחד יעשה מה שבא לו.

מתוך: Semel, S. (1999). The city and country school: a progressive paradigm. In S. F.,Semel and A. R., Sandovnik (Eds.). Schools of tomorrow, schools of today – What happened to progressive education (pp.127-137). New York: Peter Lang.

חינוך והאוניברסליות שלו

במסגרת הלימודים שלי כסטודנטית לתקשוב, נלמד היום בקורס "מדעי החינוך ב 121 " על ידי פרופסור דוד חן , על נושא של הגדרת המשתנים האוניברסלים במערכת החינוך.
השאלות הדנות פה הם , האם קיימים  חוקים אוניברסלים שבעזרתם ניתן לנסח תורה מדעית של מערכת החינוך?
יש הרבה טענות ודיונים לגבי נושא זה, יש כאלה שטוענים שכן קיימים משתנים אוניברסלים ויש כאלה שלא.
בעידן של ה-121 קייימים מושגים עיקריים של מערכת החינוך כמו תלמיד, מורה, משפחה, פדגוגיה,זמן וכו'. כל מושגים אלו יש להם חוקיות אוניברסלית המתבססים עליה בתוך המערכת , כך שמערכות אלו יכולות להיות מערכות דינאמיות או לא דינאמיות, שדבר זה הינו תלוי בתרבות של מנהלי בית הספר, מורים, תלמידים והורים. אם קיימים כללים אוניברסלים שלפיהם צריכה ללכת מערכת החינוך אך התרבות אינה מספקת ומעשירה את מרכיבים אלו אז הלכו לאיבוד כל כללים אלו ואין מה לעשות איתם. לכן כל תרבות היא שונה מהשנייה לגבי החינוך שהינה מעבירה לתלמידיה, ומפה נוצר הפער הדיגיטלי הבין-לאומי בין תרבויות אלו .
הוצג במהלך השיעור סרטון "בייביז", סרטון זה ממחיש את האוניברסלות של התפתחות הילד ב 4 תרבויות שונות (קטעים משווים בין נמביה, מונגוליה, ארה"ב ויפן).
מתוך סרטון זה ניתן לראות שכן קיימת אוניברסליות של חינוך כמו של התפתחות הילד אך אוניברסליות זו הינה תלויית תרבות וההתקדמות שבה היא נמצאת. בשביל התקדמות זו צריך לאגור כמה שיותר ידע כדי שניתן בו לחקור את הנושאים המטרידים אותנו ותמיד לצאת לחקור מחדש את עולם התוכן הרלוונטי.


טריילר של הסרטון

                                     

גלובליזציה ותקשוב החינוך

אחד הנושאים הנלמדים במסגרת הקורס תקשוב החינוך – היבטים גלובליים של התקשוב הינו גלובליזציה ותקשוב החינוך.

הגלובליזציה נוגעת במספר תחומים כמו התחום הכלכלי, פוליטי, תרבותי וחינוכי.

‫מבחינה כלכלית, הקפיטליזם כמנגנון להתפשטות מתמדת של שווקים גורם ליצירת השוק העולמי הפועל כיחידת עבודה אחת על בסיס גלובלי. לכן ככל שהשוק גדל, המחיר יורד, הביקוש עולה, השוק מתרחב. רוב התוצרים המשתתפים בשוק הגלובלי הם מוצרי מידע שניתן להעבירם ממקום למקום ללא עלות, בזכות הקונקטיביות שמעניקות הטכנולוגיות הדיגיטליות.

מבחינה פוליטית, ‫קיימים יותר ויותר נושאים שדורשים טיפול ברמה הגלובלית ובשת"פ בינלאומי:התחממות גלובלית, איכות הסביבה, טיפול בעוני, אסונות טבע.

כל שינוי במצב פוליטי במקום כלשהו בעולם יכול להשפיע קשות על כלכלות במקום אחר על הגלובוס. תהליך המעביר חלק מתפקידיה של המדינה למישור הבינלאומי מחליש את מדינת הלאום כגוף האמון על הסדר והבטחון האישי של הפרט .

מבחינה תרבותית, ‫תהליך של "אמריקניזציה" המטשטש זהות מקומית/לאומית. מייצר תרבות בינלאומית אחידה. זאת אומרת שבכל מקום אותה מוזיקה, לבוש, אותן תוכניות טלויזיה וכד'.

הטכנולוגיה משחקת תפקיד בתהליך הגלובליזציה שהינה מאפשרת מיידיות, מולטימדיה ואינטראקטיביות רב כיוונית. כתוצאנ מכך מערכת החינוך עושה לעצמה שינוי קוריקולרי שבו היא מכשירה את הלומד לעולם הידע ולמיומנויות של המאה ה-21, למידה עצמית ומקוונת. לכן היא מציבה לעצמה אתגרים: סטנדריזציה של הידע, הקניית ערכים והכשרת בוגר שיכול לשמש כאזרח טוב למדינתו.

לכן מה שניתן לראות שאי אפשר לוותר על הגלובליזציה ולהתעלם ממנה, לכן צריך להכשיר את הלומד לעולם הידע ולפתח אצלו כישרונות ולהתאימן למיומנויות של המאה 21 כדי להשיג את המטרות והיעדים שלנו.